מוזר ואח' נ' מעש כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תובענה בקשה של התובעים לאשר להם להגיש כתביעה נגזרת.

התובעים ותשעה מהנתבעים, הינם חברי המושב הידוע בשם "כפר מע"ש".

התביעה עיקרה, בקשר לאירועים שאירעו בשנת 1999-2000, כאשר האסיפה הכללית של כפר מעש החליטה על הקמת פרויקט של בנייה רוויה.

החלטה זו בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, בעיקר בשל פסק דין הידוע בתור פסק הדין:

"בג"צ הקשת המזרחית", שאסר על מושבים וקיבוצים לקדם פרויקטים של בנייה רוויה, של שיכוני בנים ושל פרויקטים מסחריים אחרים, שהיו אמורים לקום על מקרקעי המושבים והקיבוצים, אלא אם אותם הפרויקטים עמדו בתנאי המעבר, שנקבעו על ידי המינהל ובית המשפט.

לטענת התובעים, פרויקט הבנייה הרוויה אותו יזמו הנתבעים, סתם את הגולל על החלטת האסיפה הכללית של כפר מעש להרחבת המושב לבניית שיכון בנים וכן להקמת מפעל.

התובעים סברו כי כל הנתבעים אחראים בצורה כזו או אחרת לכישלון פרויקט בניית שיכון הבנים והקמת המפעל התעשייתי, ולכן הגישו את התובענה הנ"ל כדי לחייב את הנתבעת 1 - כפר מע"ש, להגיש תובענה כנגד כל הנתבעים בגין אחריותם לכשל האמור.

הנתבעים הגישו תגובתם וטענו, כי התביעה אינה מתאימה להיות מוגשת כתביעה נגזרת ולכן יש לדחות את הבקשה, וגם לגופם של דברים טענו כל הנתבעים, כי אין כל בסיס לטענות העובדתיות המשפטיות המועלות בבקשה וכי בשל כך, מן הדין לדחות את הבקשה גם לגופה ולא רק מן הטעם שאינה מתאימה להליך של תביעה נגזרת או מהטעם שהתיישנה.

התיק נקבע היום לשמיעה, ולאחר מספר שעות של חקירה ראשית של עו"ד מנדל, שהוא התובע 6, ביקשו התובעים לחזור בהם מתביעתם כאשר הסכימו, כי התביעה ביחס לנתבעים 2, 3, 4 ו-5 תידחה, ואילו לגבי שאר הנתבעים ביקשו כי התביעה תימחק, מתוך הבנה כי גם ביחס לנתבעים שהתביעה נמחקה לגביהם - אין בכוונת התובעים להגיש תובענות בגין המעשים והאירועים המתוארים בכתב התביעה, בעיקר מן הטעם שאלו התיישנו, או שיתיישנו בעתיד הקרוב בלאו הכי.

זכותו של תובע לחזור בו מתביעתו בכל עת שיחפוץ ובטרם ניתן פסק הדין, וכל השאלה שנותרת איפה להכרעה הינה, האם יש לחייב את התובעים, ולזכות את הנתבעים, בהוצאות ובשכר טרחה.

הצדדים טענו בפניי בעניין זה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ותוך התחשבות בטענות הצדדים כפי שאלו קיבלו ביטוי בחומר הרב שהוצג בפניי, על ידי שני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לחייב את התובעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד - להידחות.

ראשית, ברצוני להבהיר כי חברות אשטרום ואפריקה ישראל הודיעו, כי אם התובענה תידחה כנגדן, הרי שהן אינן עומדות על הוצאות.

ככלל אינני שולל את העמדה, לפיה מקום בו מחליט התובע לחזור בו מן התביעה ומבקש למחקה בטרם התברר והוכרע העניין לגופו, הרי שגם במקרה זה, צריך מגיש ההליך, לשאת בתוצאות ובהוצאות שגרם לצד שכנגד.

תובע הנוקט ביוזמה של הגשת תובענה כנגד הצד השני תוך גרירתו להוצאות, צריך להבין כי גם אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, הצד השני יעמוד על ההוצאות.

יחד עם זאת, ההוצאות ושכר הטרחה הם תמיד עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. מקום בו חוזר בעל הדין מן התובענה, בעיקר בשלבים המוקדמים, והוא חוסך מזמנם של הצדדים האחרים ומזמנו של בית המשפט, ישקול בית המשפט אם אין מקום ונסיבות המצדיקות במקרה שכזה, לפטור אותו מהוצאות.

אין עיקרון אחד לפיו בתי המשפט פוטרים, במקרים נדירים תובע מהוצאותיו וכל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו, ובין היתר בהתייחס לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מן ההליך שהגיש.

במקרה שבפניי הדגישו התובעים, כי הם חוזרים בהם מן התובענה בעיקר, כדי ליצור אווירה טובה יותר ביישוב בו מתגוררים התובעים ורוב הנתבעים, ועל מנת ליצור מצע נוח יותר להידברות בעתיד ולקידום אינטרסים משותפים של המושב, תוך הבנה והידברות ומבלי להיזקק להליכים משפטיים.

נימוק זה הינו נימוק רב משקל בעיני, בייחוד לאור הדיון שהתקיים בפניי בו הביעו אנשי המושב עמדתם, כי הם לא מתנגדים והם מסכימים כי תינתן לתובעים ההזדמנות להציג בפני האסיפה הכללית את האפשרות ליישם את פרויקט שיכון הבנים ואזורי המלאכה, למרות כל הקשיים האובייקטיביים הקיימים בעניין.

חלק מחברי המושב שהיו בדיון לפניי, וביניהם חברי הוועד, הסכימו כי התובעים יציגו את עמדתם בפני האסיפה הכללית, ולא שללו את האפשרות כי האסיפה הכללית תחליט את אשר תחליט בקשר לתוכנית המוצעת על ידי התובעים, ובכלל זה את האפשרות כי יאפשרו לתובעים ליישם תוכנית זו.